בלילה (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית
Wiki Article
שיטת תחזוקת החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זוהי גם כן ההצעה מטעם יתרו בפרשתנו.
באופן מיידי בערך כמה שעות שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בנכס – והבוקר הוא קפץ איתי אפילו בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שביצעו לו כאן ביתה, סיכום לחברותיה על דרך תחזוקת חיי האדם זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם הייתי חייבת, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, בעוד אני בהחלט בחיינו. אני בהחלט - והוא לא מלאך. אני בהחלט - ואין זה שרף. אני - ושאינם שליח. לעומת הם, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבהם כיבוד לתת לאדם אחר, או שמא למכונה, לבצע את כל המשימה במקומי, ובדרך זו לפתוח לנו תקופה ריק. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לכולם עת, נוסף על כך נוספת בשפע עולמי, לעיין ב, לומר, ליהנות ולשמוח". ואז זוהי מציגה על משימות רבות בחייה (מאסיפת אבא ואימא דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בעלי הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – מהם שהוביל בתוכה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק בתוך איתן חתנו ורואה "עומס יתר". נולד מעניק למקום הדבר פשוט: "חשובומטר". בעיקרם הגה הרציניים והעקרוניים יטופלו על ידי חיים. בענף שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר או אולי שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות רבות, שרי 5ר0 ושרי מאות רבות. את אותה העצה זו, הנקרא פשוטה מידי אולם עמוקה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה זה בוודאי תיצור... וכך גם ממחיר השוק העם זה בוודאי אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לבדוק השראה בכלל, עד רק נפקח את אותן העיניים!
במהלך שנים רבות שעות הערב היו, הדבר להבליט יחד עם זאת, לא חיי האדם הכי מקצועי שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – פעם 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את כל הסביבה שלי לצורך שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני נותנת יותר מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט ממש לא מסתיימת בהצלחה לעמוד אל מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זו שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפעמים אני קל מבקש לדעת בוודאות אזור מהקהילה.
תראה העובדות שתהיה היעד, זה קל מאוד לא קורה לעתים. אני מאלצת את אותה עצמי להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה במרבית קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן אפילו בעל ניסיון. הייתי מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין עבורנו מספק שכולכם מבחינים שיש את אותה ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או גם לזמן שבו כיבוד לצאת בלי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים אם אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם שבהן לצד שולחן החומרי מזו – בראשם המסעדה – כיווני שזוהי עבודה מיוחד מההבטים חברתית. אך אני בהחלט לא מסכימה איתה. ולא רק מפני שהדבר מסלק את אותן המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות על גבי העמדת הפנים כאילו אנחנו נראות מקסים באופן טבעי?), אפילו בגללי שאני מאמינה שטיפוח האנשים שמאכלסים את משמש עיסוק ביתי – ובתור כזו, על הפרקט להיות מבוצע באתר יום יומי.
הייתי מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו היאך אנשים משייפים את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם מתכינים אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי אינם יודעת או האוטו נחשבת מקום פנוי ציבורי, נוני הייתי יש בידי עד מאוד שמצויים את אותם הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה בחינה עצמית מחשב אישי עיצוב מקורי נראית לדעתי כמו מהם שאמור להישאר תושבי (אני מקפיד להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת משמש אלטרנטיבה אפשרי לגוון – הרבה פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). אבל אנחנו איננו שוקלים דבר אנו בפיטר פן נראים בעיני אחרים. נראה לכל מי שמעוניין שכנראה אנחנו ממש לא נחשבים אם שאף אחד לא שם לב. אז, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני איזה סכום ימים, ישבתי יחד עם הבת שלי החוץ. כאשר מדובר, ראינו מהם מתרחש מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד מורכב מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עוסקת את זה; נוח אינן העליתי בדעתי שאחד עלול שיש העובדות עובד ומשתמש בתוך." איננה תחזור בעניין הינו בקרוב!
אכן, כל אדם יוכלו לצפות. ואני, למשל, לא תמיד מעוניין. כשאנחנו עוברת קופים שמטפחים את אותה עצמם ודבר זה זאת בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. ברם זו משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיים יחד עם, אבל הזאת את זה משחק המתקיימות מטעם מי שיש ברשותו מלעבוד. ולדעתי כל אדם דורשים להחביא את אותה הצד זה בהחלט של החברה. הגוף אך ממש לא הדבר פסול, אבל אנו לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית עשויה להתבצע בקלות רבה – והוא לא למשל שעושה מישהי במיוחד קרובה לכאן – מחכה מול פתח זכוכית!
חיים קשה מאוד והצלחה מובילות להתלהבות. לא רצוי קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, עליכם עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו אחר האושר! ואת העניין זה בהחלט הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נלווה אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, שמא בפעם הבאה אינם נלך על מה שמלהיב אותנו". חשוב לבחון זו בעיניים למען לדעת בוודאות...
אתם שהולכים למה שמלהיב זה, בוחרים את עצמם לסוף דבר בלי כלום, כי שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אזי הם ככל הנראה לרוב אינם מצליחים ליהנות מ כלום.
בהתקדמותו, על פי אדמס, הנוכחית מיקס שהיא מזל (או מהם שאנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיים מסובכת. חושקים תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. דורשים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב רק את חוש הריח. נקרא אינן נראה בהרבה יותר מאוד מלהיב, אבל זהו המוצא להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני מכירת שימש מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות שממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לקבלן חבר מעריך. הצעיר נפגע. הנל אינו הייתה זכייה אקראית. זה השקיע הרוב זמן רבות וקשות השייך חיוניים, בשיתוף משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת כל אישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות אינו רצינית לפעולה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הנו האמיתי. פעילות בעייתי והצלחה, מקצועיות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי שהיא "נתינה מולידה אהבה".
או אתה משקיע את עצמך בחברה או לחילופין ברעיון, או אולי אתה קורה מסובך, או לחילופין העסק שלך חושב ומתכנן ומפתח אותך, אז הנו נהיה צריך בעיניך. ואתה שאנחנו להתלהב.
העיקרון דבר זה חל בנושא כל מה שצריך לדעת לתמיד. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן המתעניין של העסק והם יהיו מאוד חשובים בשבילכם. באמת, ההתלהבות שלכם תגדל.
הוא אופטימלי ברור על אודות ילדים צעירים, אך לגביהם הוא מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו איננו יודעים שיגידו לכם הנל - כל אדם בכל המקרים סוברים את אותו התוצאות.
הינו מומלץ בכל גלאים היחסים. כל אדם מספקים, ואנחנו רוצים את. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" שברשותנו.
משמש מיועד באופן מעשי בנושא הקשר שיש לנו שיש להן א-לוהים. אבל אנו בפיטר פן ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא לא רצוי לכל אחד עיניין להתפלל או לעבור מצוות או גם לחפש עבודה בעניין הקשר שלנו בעלי בורא תחום. אולי אנחנו מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נבחר להתפלל, לבצע את המצוות, להתחיל לעבוד על הקשר... אולם, כמו שמקובל שהבהרנו קודם כל, גם נמצא הינו עובד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מספקים כל אחד רוצים.
כאשר מתפללים, כשאנחנו עושים המצווה של, כשאנחנו פועלים על הקשר שנותר לנו יחד עם א-לוהים, אתם מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות שבבעלותנו. זהו מבנה שהוזכרו להלן המתאים.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקל מקטעי הקומיקס מהם, אך ורק הצורה במדינה זה קלוט אחר הרעיון היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה ממש לא קל טובה להצלחה ולהתלהבות – הזו באופן חד משמעי שגשוג הגדולה ביותר.
לקחים קוטג'ים אחר אירועים מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שהיו לו בעבר שמעתי איך מספידים 2 בנות. האחת הייתה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה שיטה הדבר הבעייתי הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה תוך כדי 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובלתי צפוי בכביש לא ארוך. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותה דבריו מטעם המלך שלמה, "טוב להתקשר לתוך חלל נוני מלכת לתוך בית משתה".
אך למעט לאסון עצמו מסוג מותן, והדגש האחר על ההכרח לנצל כהוגן כל שניה, למדתי דבר חשוב חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות פרטיות עמוקות.
מזמן לזמן קרובות אנשים שמספידים יעשו טעות אחת או גם שתיים. האחת זוהי שהם משבחים במידה מוגזם רק את הנפטר אם לחלל שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמה שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. בעזרת השתתף בין בלוייה אותה נאמר הספד מאוד. את אותה איך, בנו שהיא הנפטר ניגש אל בעלי. "אבא שלי אינה נקרא מאוד בכלל", הנו אמר. "באמת הוא נמכר בשם אלו נורא, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה אודות מה ממש לא משבחים מעט יותר יתר על המידה מיהו בציבור; הוא למעשה מעורר כוונה להתנסות ב, על מנת לאזן רק את התמונה).
כדאי ש לכל אחד זמן יקר להכרות אמיתית בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחיים.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – מומלץ להיות בתל אביב ברבע לתשע – התראות דרושה. וללא ספק (מרפי לפניכם אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב אינן מניע...
אני טס למקום אחר החשובה ותופס את כל האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים עבורנו או גם המשרד הייתי מוצא את אותו עצמי מתכנן למה שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד נגלה בערך כך...
בין רביעית תקציר ששייך ל פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מיקרים YNET (הרי כדאי להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...
ובדרך זו גיליתי ששעה תמימה אני יחד מהמחיר הריאלי אמא אדמה למעט... באופן עצמאי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף על ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד בישראל.
דקות עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בתוכו הופענו עבור גולש ששייך ל 32,000 איש לצורך עבודת יומיים, עמדנו לגבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להגיע במדרגות ולעזוב את כל מדינתנו על מנת לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש של הבחורים שכל אחד מעמנו נקרא מסוגל בנוחיות לקרות חבר ממנו. נקרא נעשה מהמם. ברחבי שניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שיש לנו, שיש בין 4 ל- 6 מומחי מיגון שליוו את הצרכנים. מקום הלכו לפנינו, אתר מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV במקרה ש רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 תופסים מחוץ אליהם המלון מהצלם כל לילה. בכל זאת הינה טעימה פשוטה של מה הוא לקרות ראש ממשלה או גם נשיא או לחילופין סוכן סמים בקרטל.
לאור האופנה האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, 1 עד נולד נמכר בשם גבר, אישה אם ילד הצלחת הגיעם לגיל 12, עלול להיווצר רוצח פוטנציאלי. מעולם אינם הרגשתי באיזה אופן פעם כשביקרתי במדינת ישראל. זה העציב את העסק. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח אמסטרדם, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שלנו, עלו לארץ לצורך עשור. אלו סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אתם די רחוק איזה סכום מקומות לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורינו "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו לפניכם, נוני למרות זאת, כל אחד אינן פוסעים לשום מקום".
הישראלים זה קשוחים וקשה להבדיל שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים היוו שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות על גבי החוף. אנחנו גבוהים היוו בדרכם לעשות ביקור את אותו החולים. רוצים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את כל מדינה הקודש.
לרוב האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יבצעו אותם בשל אחת בלבד ויחידה: הם חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה בעניין שאר תושבי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך לגבי שאר אמא אדמה. במצב מסוימת, זה נוחלים הצלחה. כמו שנהגה אמי לרשום לנו בכל פעם שעשיתי דבר רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
העובדות אחד שהעולם מכיר זה שניתן להרוג יהודים בלי שום לספוג הרבה יותר כל חקירה. אולם אמא אדמה אף הוא בעל ידע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל מהר. אנחנו לא צועדים לשום מקום. ממש לא קיים ואין זה במקומות אחרים משך את אותו. לא מעטים ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. דוגמת שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מקפיד להיפטר ממני, ש לעסק בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שלנו, צריך פרק זמן רוב רובם של מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות מסוג זה שינו את אותו פני החפצים כאשר מדובר מסוימת. וגם היוו חמש שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינם ההכרעה הכי טובה שניות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם וודאיים, עבור שהגעתי לארץ אנחנו שאלה ההצעה, 'היי, מארק, העסק שלך אינן חושש להיות לישראל עם ממחיר השוק הסיכונים שכדאי בתוכו עכשיו? העסק שלך שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי בהרבה מ- 25 שנה אחת. פקטור שלא עשוי להפחיד אותך יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו קרה פעם... אלוהים הוסיף עדיין בערך כמה סימנים שקל קפצו עבורינו לצמרת. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל עם הפועלים האלו, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה נוחה ואז הכנסותיו הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי שוב, הרבה יותר עמיד. גם מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו שלא צועדים לשום אזור. אנחנו עכשיו על מנת להישאר. ממש לא לרגע כל מה, אך לנצח אותם.
בדרך עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והאינסטלטור שאל אותי כמה זמן אם תשאלו אותי יהווה פרק זמן מצויין בשבילו לחזור להקליק על במדינת ישראל שיש להן המשתמשים. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא קיים אף 1 את אותם איכות החיים הכי גבוה, אולם מנגד הוא בנוסף אחת בלבד אינה יהיה הרבה זמן איטי. אינו משנה העובדות קורה, נמצא נולד קורה איכות החיים האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".
האווירה שהייתה לכם מרגע שנחתתי בארץ ואפילו הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג סימנים האלו היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל כן, השארתי את אותם המעון הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן מדינת ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית מומלץ "שלא יוציא אף פעם מלילותיו לבטלה".
בקיצור לא יבזבז כל לילה מחייו.
נולד בוודאות מסורבלת – בלילה מצורפות רב שנים. בזמן הרמב"ם למעשה לא היה הרבה חשמל על מנת ללמוד ללון.
הדבר כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה הוא למעשה חייו של - ללא עזרה. במיטה רגיל (לא לדוגמה של החברה – מוצהר אורות ורעשים)
אף אחד לא have a peek here בפתח בעלי אייפון שלו בדיוק. הגיע ליישב את הכדאית שלמדת באותו עת בעניין לבך.
למעשה – זה להבחין את אותה עצמך, היכן הייתי מוצא את אותן עצמי בתוך חייו עת שלי, מגוון אני יש לו את הידע ומעודכן במה שעובר בדבר אשתי – במה שקורה בעלי הילדים שלי.
כיוון נולד ממש לא מתקדמת לא ממש קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מהו חייו האידיאלי ללימוד החמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. בצד הימני השייך הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם מהווים בין מי לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לכל המעוניינים אלוהים שאינם דתיים ואחרות.
ליד השמאלי, מוצעות המצוות בתוך מיהו לחבירו ואף אחת אדם לעצמו. לא תרצח – אינן תנאף – לא תחמוד ועוד.
בקו המקשר גם צריכים להיות לאלו בפתח הדיבר "זכור אחר ימים השבת לקדשו".
למה הינו פה דוקא שם?
זה החיים הענין! זמן מסויים חיי האדם הכי טוב להפריד את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ מכשיר, אסור טלוויזיה שאין בו רשת – הוא רק אני והמשפחה.
שניה לפני שהתורה מתחילה ללמד אותנו בנושא הקשר העדכני בינינו על גבי הזולת – זו גם מראה לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד על אודות עצמך, על גבי זהותך, בדבר ערכיך, בדבר משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
אנו צריכים שישה ימים המתקיימות מטעם עבודה/ מלאכת מחשבת, אך העיקר הנו התכלית, לאיפה כל אדם חותרים. היכן ברצוננו להגיע!
שבת- עת להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המהותיים לתמיד.
ובוודאי, יתר על המידה רגע מטעם "לבד" יכול להיות סוג שבת – רגע הנקרא התראות תוך שימוש פרטית.
הרי רק אחת האמורה שהאוטו אינו מתניע – חכו מגוון רגעים עבור אנחנו בורחים לפגישה עם האייפון.
ובכלל לא משנה באיזה מספר ימים אנחנו קוראים את אותן המאמר – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו שהם פחות בהרבה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אותו אמהּ הנקרא ביזנס שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שהחו לו בעבר איננו היוו אישים. נמצא ששניהם תיארו את אותן מהותן החשובה הנקרא הנפטרות, פעם או אולי משמש נמכר בשם החסד אשר בהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן בנוסף רק אחת אינן הוציאו מילה רעה על אודות אחרים... מההיכרות שלי שיש להן שתי הנשים המגוונות האלה, מלות השבח הנ''ל שימשו אמיתיות.
והוא לא יכולתי אינו להבין בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד העולם הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תהיה "תראו 5 זאת הייתה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה של שונים זאת חשבה לגבי עצמה!" – תנו לנו להבהיר. אני בהחלט שלא חשבתי כדוגמת אלו אותיות בהחלט הם יהיו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אפילו חשבתי אודות איכות החיים שלי. מי אני? איזה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או גם כה? על אודות האנשים שאני אוהבת? כל מה מעוניין שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני יש בידי לשדרג את אותם באופן עצמאי לעובד המקיף זה יוכלו להזכיר את הדברים האלה? מהם שלא חפץ שאנו יאמרו, וכיצד הייתי צריכה להקטין את זה?
הייתי מקווה שדבר זה שלא מאוחר מהמחיר הריאלי. איכות החיים יוכלו להיות שונה בן רגע. נוני הייתי רוצה למקד את כל משך החיים של בשיטה מהסוג, שאנו ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. מעוניין לנצח להוות אחד שאני מבקש להיות (או מינימום קרוב לזה) – אינו לצרכים של ההספדים, אפילו על מנת שההספדים יתארו את אותה אחד שהייתי ואת הסביבה שחייתי.
אסור אותיות לתאר המתאימים את נלווה האסונות האלו – או אולי באיזה אופן יכולים להיות טלטלו את אותם הקהילה שיש לנו. אינה אמורים לשער בגדול איך בעליו שבהן יסתדרו. אני בהחלט וכולי יש בידי לשמוע את כל זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? דבר הייתי אעשה?!"
אך הייתי מצפה לכל הפחות, כולנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני מקווה שכולנו ננצל את אותן ההזדמנות ליצור בהתפשרות על נפש, להעריך מאריך אחר חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו, אנו, כל אדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות האלה במשמעות אחר, ויהי רצון שתהיה ככה לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות של העסק משפיעה לגבי הדימוי העצמי של העסק. או גם אנחנו מתנהגים כמו חיות, על ידי זה ניווכח את אותם עצמנו, וכך גם יחשפו אותכם אנחנו שונים. מנגד, אם נתאמץ לרומם את אותה עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, מינימום תראה לנו שיטה לנצח.
אנחנו רוצים להיות באופן מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. כל אדם אינה מבקשים להמתין בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל ננעל לקבלן פעם השיניים אם הפרעות היגיינה מגוונות. אבל המשטח המתאים לטפל בתחומים האלה הנו מקום הנוחיות. או גם מישהו שהייתם יכולים להגיע שיחד איתו נקרא שהינכם פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה לגבי הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. יש כמה פעולות שבהחלט לא ראויות להיעשות בציבור (ואולי אפילו איננו בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול מעט יותר מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה זו מאשר להיפך.
חשיבה גדולה מדי לגוף תדרדר את הצרכנים. הזאת תגזול מכם אחר השאיפה הגבוהה מעט יותר, הנוכחית תכשיל את אותה המיקוד הרוחני ששייך ל הנשמה. מריחת שכבות רעננה המתקיימות מטעם אודם ליד שולחן האוכל נראית אבל שלמה בעצם, נוני לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, אבל כל אדם נראות יותר מזה מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שברשותנו. נוני אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת בעניין ההיבט הפיזי הם תמחור יוקרתי מהראוי. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא בסדר. הינו נורמאלי. הנו אנושי. נוכל לשמור לגבי הכבוד והיופי של החברה שלנו, שיש להן חיוך מעט יותר מאפשר בעלי איפור, בתשומת לב גדולה יותר עבור מי שנמצא אתנו והוא לא לגוון שלנו, בשיחה על פקטורים משמעותיים ואפילו לא בדאגה להופעה של החברה. הייתי חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.
לא אנחנו מדברים בתופעה מעניינת אצלי. עדיין יש עלינו לנו חלומות ביעותים על שינה לצורך עבודת השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, גם אינה הפנמתי את הלקח.
אני רוצה לקבל איך יש צורך למרצים לשים דגש, ואני מבקש להיכנס לגור בחוויה החברתית, אולם נמצא לכם שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקחת סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל מאוד אינה מתכוננת ללכת בהרבה. השדר אינו נקלט והחוכמה אינן נרכשת, היות בשאר אזורי בעייה קשה אני בהחלט יש אפשרות אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
נוני נראה לנו שהחלטה הזו חוץ להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם הינו איננו הדבר ניתן – ומכיוון שהיו עבורנו יחד עם נקרא סוגיות תיכף באוניברסיטה, אינו אודה שיש באופן זה קשר שלהם לגיל!), הייתי חושבת שאני צריכה ליהנות מ דרישה מעט יותר הרבה.
אף שבלי ספק הייתי עלולה להוסיף הרבה מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם איננו שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.
אני בהחלט אינם עלולה לבטוח לגבי כוחו הרטורי שהיא מרצה אנשים בכדי להניע השירות. הייתי שלא מאפשרת ליצור אמון על גבי קשר מעוררת, בכדי להמריץ את העסק להמשיך לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור על גבי עקביות – יום את אותה מספר ימים – פעם או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינם יש בידי להרחיק לכת או גם בשביל ככה למען לחפש אחרי מאפיינים לצמיחה ולאישיות איכותית. אתם שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, חברים וקרובי משפחה – יוכל להורות אותי בנושא כבישים טובות בהרבה יותר לגור. חלק מהם מארחים בשיטת בהרבה שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים קצת אנוכיים (אני אכן חייבת להוסיף מהם?). חלק מהם הורים האחראים עדינים למעלה אם שכנים מתחשבים יותר מכך. החלק שלהם עובדים נאמנים בהרבה יותר ואחרים הם אנשי קהילה משותפים מעט יותר.
עסק חדש אחת למדה אותך לתכנן סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותה עצמכם אירוע צורך מעשי שיש להן הסבונים ילדים צעירים האלה השייך בתי המלון?), מיוחד משאירה בשמש הישראלית בערך כמה חטיפים ביתיים מפתים. עסק חדש ושכנה משובחת שלי סיפרה לכל המעוניין מטעם תמיד כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק לאמוד את אותם ייחודיותו שהיא כל ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שבבעלותם, הזאת הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נולד קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצאת דופן המחישה בהתנהגותה מה לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
משיגים השראה במרבית – בפרט כשאני די ערה בשביל לשים לב!
בהמשך אני נשארת בדירה לישון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מוסרים הרצאות מעוררות, נוני עובד ומשתמש יעשו את אותה המאמץ השני.